דופק את ראשי בקרש של המיטה

כדי לשמור על הבלוג בחיים, הגיע הזמן לפוסט נוסף - אבל אין לי ממש זמן לכתוב עכשיו אחד כזה. 

אז הנה שיר ישן שלי שעוסק בסוגיה "מערכת יחסימית", שנייה לפני שהולכים לישון.... תמיד.

הז'אנר נקרא ספוקן וורד ואם שמעתם אותי פעם מבצע את השיר הזה על במה, נו אז הייתם ביום ההוא בבלום בר.

הנה שיר:

תראו אני אולד פאשיין, אולד סקול, אולד ספייס

אולד קאט וניו טריקס לא באים לי נייס

יש שיאמרו בחור אנלוגי בעולם דיגיטלי

אז כשעשיתי דיגי לטלי, היא הסתובבה ואמרה לי

אתה אף פעם לא עושה בשבילי שום דבר רומנטי

תפסה אותי לא מוכן זאתי, כי אני כבר תוך כדי נמנמתי

ואני בקטע של פרחים מדי פעם והליכות ארוכות בים על החול

אבל היא לא רוצה בחור רומנטי, היא רוצה בחור פוסט-רומנטי שישים לה איזה- פוסט רומנטי על הוול

ואני יודע מה זה פוסט רומנטי, אבל מעדיף להכין לך איזה טוסט רומנטי כשאת בחורף מתחת לפוך

ואם הייתי פלצן הייתי מוסיף גם איזה רוברט פרוסט רומנטי, אבל יודע מנסיון שפלצנות לא הולכת טוב עם פוך...

אפילו אם אותנו זה תמיד מצחיק

והנה היא שוב/ שומרת את כל הבעיות שלנו לשיחות כרית

ומתלוננת שאני מתעפ"ץ מולה, נו, למה ציפית?

אני משתדל להתרכז אבל מוצא את עצמי לפעמים מחוץ לשיחה

רק קולט ממנה מילים בודדות ושוב את רגלי מחוץ לשמיכה

קופאות לי האצבעות ברגליים ונדמה לי שזה השם שלו שהיא שוב אומרת

השמיכה הזאת קצרה בשביל שניים, מחר אצעד לי לבד בדרך הפחות מתויירת


אחחח.... זה מה שהנכדים שלכם יילמדו לבגרות בספרות, תאמינו לי