חצות. ערב יום השואה. ומחר יש להגיש עבודה. לפי ציטוטים מוואי-נט, נתניהו אמר, ממש לפני כמה שעות, ש"ספק אם העולם למד את הלקח מהשואה". הוא מתכוון לאיומים על ישראל מכיוון איראן, אבל גם חמאס וחיזבאללה, לפי וואי-נט. זבוב גדול ורועש במיוחד חג לי מסביב לראש. אני מנסה לקום ולהסביר לו שזה לא חג, ומועד. אנחנו, ראש הממשלה הוסיף, דווקא כן למדנו. אני לא למדתי כלום, עדיין נפצע משטויות. הדבר הראשון שמפתיע אותי בדברי ראש הממשלה הוא, שזה אומר שיש לקח אחד לשאוב מהשואה. אני חוזר להתיישב על הספה כדי לחשוב על העניין. כל חיי (הבוגרים - בתור ילד בן 4 לא ידעתי מה זה שואה, אבל כנראה שסירבתי לטעום את זה אפילו) נטיתי להאמין שמהשואה ניתן לשאוב מספר רב של לקחים. סוג אחד הוא לקחים שנוגעים ליום יום שלנו, כמו: גזענות זה רע, צריך לכבד גם את השונה, לא לקבל בצורה עיוורת כל מה שאומרים לנו וכמובן לא לבטוח באף אחד שקוראים לו אדולף. עכשיו אני תקוע במה זה אומר לקבל דברים בצורה עיוורת, הייתי דווקא חושב שעיוורים, שבוודאי נכוו מספר פעמים מדברים שהם קיבלו, יודעים לנקוט באקסטרה אמצעי זהירות לפני שהם מקבלים משהו, כל דבר. אז חזרה ללקחים מהשואה, כי באמת שללמוד ממנה זה המינימום שאנחנו יכולים לעשות. יש גם סוג שונה של לקחים, כאלו שעוסקים במדיניויות רשמיות, כמו למשל, יצירת שיטה דמוקרטית שמבטיחה פיקוח על מי שנמצא באותו רגע בשלטון, או הלקח שראש הממשלה מדבר עליו - לעם היהודי מגיע שתהיה לו היכולת להגן על עצמו. אני תופס את הזבוב, מנער אותו קצת בשביל דיסאוריינטציה, ומשחרר אותו. השעה 00:39, אני מקציב לעצמי עד 1:00 כדי שיהיה לי זמן להתחיל לעבוד על טלוויזיה וגלובליזציה (העבודה למחר). המחשבה השנייה שעלתה לראשי בעקבות דברי ראש ממשלתנו, הייתה: ברור שאם מישהו ילמד לקח מהשואה יהיה אלו שסבלו ממנה. הרי, אנחנו, כבני אדם, לא מצליחים אפילו ללמוד מטעויות אלא אם כן ביצענו אותן בעצמנו. זה שחבר שלי מספר לי שהוא נתפס בכביש הזה על מהירות לא אומר שאני צריך להאט, זה לא כאילו זה קרה לי.
אז השואה היהודית הייתה אסון בקנה מידה עצום, כמעט בלתי להשוואה, ובמידה מסוימת היא גם אמורה לספק לנו לגיטימציה לקיומנו כמדינה עם יכולת להגן על עצמה. יחד עם זאת, בזמן שאנחנו יושבים ומחכים שהעולם ילמד את הלקח הזה מהשואה ההיא, בואו נפיק גם אנחנו לקחים. אנחנו מגרשים את ילדי העובדים הזרים, שוללים מימון ממוסדות שיכירו ב"נכבה" (ובכך מביעים מחאה דמוקרטית) ונותנים 15 מנדטים ל"ישראל ביתנו". ישראל ביתנו (כמושג) זה לקח אחד שצריך ללמוד מהשואה, אך ישראל ביתנו (כמפלגה) אומר שלא למדנו אף אחד מהלקחים האחרים.
אני מצטער על הפוליטיקה ביום הזה, אבל כבר 01:34 ולא ממש ידעתי איך לסגור את הפוסט. אולי בלהרוג את הזבוב.
הנה. זהו זה
