יום שבת, 17 בנובמבר 2012

שאלות ולינקים ופטריוטיות ושאלות נוספות

12Friends shared a link
 Palestinian legal adviser gets owned by Fox News

אוקיי, 12 חברים, כולל כמה כאלה שאני ממש מעריך. בוא נצפה בזה.

2 דקות ו-44 שניות אח"כ

מה קרה כאן עכשיו? למה אתם חושבים שידו של השדר על העליונה? כי הכותרת אומרת כך? למה כולם רעבים לחלוק עם חבריהם את הסרטון הזה?

בואו ננתח אותו.

3 ימים לאחר תחילת מבצע עופרת יצוקה, דיאנה בוטו, עורכת דין קנדית-פלסטינית ויועצת משפטית, מתראיינת בפוקס ניוז אצל גרג ג'ארט. את מה שמתרחש אתם יכולים לראות בעצמכם. ג'ארט טוען שהתקיפה הישראלית היא תגובה לטילים של החמאס. בתגובה בוטו עונה שהחמאס יורה טילים כתגובה לתקיפות חוזרות ונשנות של ישראל. ג'ארט ממשיך ואומר שהחמאס מאחסן חומרי לחימה באיזורים צפופי אוכלוסין ובכך מסכן את תושביו. בוטו משיבה כי הוא טועה והוא מעולם לא היה שם. ג'ארט מרוצה מאין כמותו מההרמה להנחתה שבוטו כרגע נתנה לו. הוא מספר כי הוא היה בישראל וברצועה, נפגש עם טרוריסטים, וחותם את השידור כמנצח.

למה זה לא בסדר?

התרגלנו כל כך. אנחנו לא יודעים יותר טוב מזה.

על מה היה הויכוח? הויכוח היה על שאלת "מי התחיל" או בשידרוג מסוים ברשותכם "איזה צד אשם?"

לא בוטו ולא ג'ארט הציעו איזשהו מידע חדש לפיתרון השאלה. שנת 2001 היא השנה הראשונה בו התחיל השימוש ברקטות קאסם. אך היא לא הוזכרה על ידי ג'ארט. כמות הקסאמים שנחתו ב-8 (ינואר 2001 עד דצמבר 2008) השנים הללו לא צויינה ולו פעם אחת. אף צד לא הראה נתונים, טבלאות או עובדות. זה היה מילה שלה מול מילה שלו.

גם בשאלת השימוש בשטחים מאוכלסים אין הוכחות, נתונים עבודת שטח. מה זה משנה? בוטו השתמשה בפנינה לה ג'ארט חיכה. "אתה לא היית שם – אתה לא יודע". אבל הוא יודע. הוא יודע שהוא היה שם והוא יודע שהיא לא יודעת שהוא היה שם. ולכן הוא חיכה. הדג קפץ לחכה. רק לגלגל אותו פנימה.

בוטו טעתה, אבל לא בזה שהיא לא ידעה שג'ארט היה שם, אלא בזה שהיא בכלל העלתה את הנושא. מה זה משנה? למה זה רלוונטי? אם להיות ברצועת עזה משמע לנצח בויכוח, לא היה קונפליקט מלכתחילה. אם להיות בישראל זה כל מה שצריך בשביל לדעת מה קורה כאן, לא היה ימין ושמאל. רק ימאל או שמין. אם הייתי חייב לבחור מפסיד, זה היה ג'ארט. שניהם לא הגיעו לפואנטה באופן שווה. שניהם לא השתמשו בעובדות או נתונים להציג את עמדתם. ג'ארט, לעומת בוטו, חתך את הראיון באמצע לשם פתיחת שמפניות והלקאת פיניאטה. הוא מנע כל אפשרות קלושה ליצירת דיון.

אני לא מביע עמדה בפוסט זה לגבי הסכסוך. הסכסוך שלי כאן הוא עם הרטוריקה הבעייתית. יש לי סכסוך היסטורי עמוק עם רטוריקת עדר בעת משבר. אין לי בעיה עם הפצת סרטונים, מאמרים, ממים וסטטוסים. אבל איפה התוכן? תראו לי תוכן.

4 Friends shared a link
ח"כ ערבי נזרק מאולפן טלויזיה

אוי זה חייב להיות טוב

2 דקות ו-39 שניות אח"כ

מה קרה כאן עכשיו? למה אתם מפרסמים את זה?

הנה סרטון עם אפילו פחות רלוונטיות.

ב-31 בדצמבר 2009, התראיין ח"כ ד"ר זחאלקה, יו"ר סיעת בל"ד והאיש עם הכי הרבה מירכאות בתיאור, בתוכניתו של דן מרגלית "ערב חדש". הספקנו לשמוע אותו אומר ש-1,400 ילדים נהרגו, ואת מר מרגלית אומר ש-8,000 קסאמים נורו, לפני שהדיון הפך לקריאות של "חצוף", "אפס" ו"מוסיקה קלאסית". ח"כ זחאלקה מוצא את עצמו מחוץ לאולפן ועוד קרוב ל-3 דקות מזמני שלא אצליח להחזיר לעולם.

למה לפרסם את זה? במה זה מועיל? איך זה משרת את מטרות ישראל?
חברים, אין פה כלום. אין שום דבר בסרטון ששווה לשמוע. שום נקודה הגיונית לא הועלתה. חבר כנסת בישראל ואחד מבחירי העיתונאים בארץ לא מסוגלים להחליף שתי מילים. לא מעניין אותם להראות לנו עובדות.

אנחנו בולעים את זה. מהופנטים לאקשן. מאושרים שהעיפו את הרשע. תתבגרו.

יש הסברה טובה. גם היא מופצת. תפיצו אותה. אבל לא כי היא שם, אלא כי אתם מסכימים איתה. לא הכל שחור ולבן. זה שאתם לטובת ישראל לא אומר להפיץ את כל מה שנראה מגניב. תהיו ביקורתיים כלפי דברים שאתם רואים. תעצרו את שיטפון החרא הזה שמציף אותנו. תראו מעבר לחוסר היכולת להתבטא שנצפית שוב ושוב במרחב הציבורי.

אני אסיים בדוגמא נוספת הרבה פחות פופולרית בתקופות של מלחמה. ואולי קצת אאזן לכם את תדמית השמאלני שבטח קטלגתם אותי בה.

אלדד יניב ו"ארץ חדשה" כבר הפיצו את כל 6 הפרקים שבסדרה האינטרנטית "השיטה" בבימויו של רני בלייר. למי שלא ראה, אלדד יניב מספר לנו סיפורים על התנהלות כושלת בדרגים הגבוהים ביותר. כל הפרקים מעוררים מחשבה, פרובוקטיביים, מרגיזים, גורמים לנו לתהות על תפקוד הממשלה. באף אחד מהם מר יניב לא מציג הוכחה לטענות שהוא מעלה. בימוי מותח. יציאות מפוקוס וחזרה. צללים. זום אין. זום אאוט. הכל יש. רק הוכחות לא.

אני לא אומר שמר יניב משקר. אבל אני אשמח לראות אותו מגבה את טענותיו. מרסלו טרוצי אמר בעבר בציטוט שקיבל הכרה כאשר קארל סייגן חזר אחריו כמעט מילה במילה: "טענות בלתי רגילות מצריכות הוכחות בלתי רגילות". אלו ימים בלתי רגילים.




יום שבת, 25 באוגוסט 2012

מודעות אבל*

*לא פוסט מצחיק (לכן אדאג שיהיה קצר) על מותה של העיתונות בעידן הדיגיטלי:

הערה מקדימה:
תסלחו לי שאני משתמש בידיעת ספורט על מנת להוכיח טענה, אבל תנסו להסתכל מסביבכם על מה שאני מדבר ותיווכחו שמדובר בטרנד הרסני יותר מביבר-מאניה. בהמשך הפוסט תהיה גם כתבה על פייסבוק ואחת על כלכלה שאני אתעצבן עליהן. 

היום בבוקר פורסמה ידיעה באתר האינטרנט של ערוץ הספורט אשר נשאה את הכותרת: "נורי שאהין יעבור לליברפול ביממה הקרובה. הכל סוכם". חדי העין מביניכם יבחינו כי מדובר בציטוט (המירכאות הופיעו גם בכותרת המקורית, זה שאני מצטט פה את הכותרת של ערוץ הספורט אומר שאני צריך להוסיף עוד זוג מירכאות? זה ייראה קצת מוזר, לא?). לכן, אצל חלקינו אמורה באופן אוטומטי להירקם השאלה בראש- של מי הציטוט? שהרי, זו תכלית הידיעה.

לאחר שכותרת המשנה איננה מספקת את המידע על כך, אנחנו נפנה אל הפסקה הראשונה בידיעה, אשר בה נכתב: "כך מדווחים באנגליה". אם לכם לא מפריע שאתר אינטרנט חדשותי מביא ציטוט בכותרת, ואחרי זה מסביר שהציטוט הוא של אנשים מסויימים באנגליה, הפוסט הזה לא בשבילכם (יש אחד משעשע על כל מיני מנהיגים גרועים בהיסטוריה). 

"כך מדווחים באנגליה" - לפני שאני משתלח בערוץ הספורט לחינם, בואו ננסה לפענח מה זה אומר. האם כך מדווחת העיתונות באנגליה? האם מדובר במישהו בעל סמכות כלשהי באחד המועדונים? או האם אוהד ליברפול שיכור מחוץ לאיצטדיון העוזרדים בווסט ברומיץ', שלא יכול היה להרשות לעצמו כרטיס כניסה? האם "כך מדווחים באנגליה" אומר שהדיווח צריך להיעשות על ידי אנגלי? או שמספיק רק להיות על אדמת אנגליה ולפלוט משהו כדי שיצוטט בכותרת של אתר חדשות שמתיימר להיות משהו?

לפחות יש לידיעה כתב שעומד מאחורי הציטוט שהביא. אפשר לפנות אליו בשאלה מאיפה הגיע הציטוט. אז מה אתר אומר? מאיפה הבאת את הציטוט מר מערכת אתר ערוץ הספורט. שם קצת ארוך לכתב, אלא אם כן שינית את שמך על מנת שיהיה קשה לאתר את המקור לכל החרא שאתה זורק.

טוב, אז נראה לי שהבהרתי כי ללא קשר לאמת שבציטוט (יכול מאוד להיות שנורי שאהין יסכם בליברפול ב-24 השעות הקרובות), אנחנו, כצרכני חדשות מאסיביים, חייבים ללמוד כיצד אנחנו מכריחים את העיתונים, בלי קשר לשאלה האם הם מודפסים או לא - לפעול על פי כללי אמינות. לשמור על רמה חדשותית גבוהה.




אז היינו ברמה חדשותית גבוהה. שלשום פורסם במאקו (הפעם על ידי צדיק לא אנונימי בשם שי רינגל) ש"באג מעצבן בפייסבוק מוחק לייקים ותגובות". גם כאן מדובר בכותרת ראשית של הכתבה, לא פחות. אין לי בעיה עם האינפוט האישי, שי (קצת בעיה עם זה שזה בכותרת אבל נו מילא, אי אפשר להגיד שאני מצפה להמון), יש לי כן בעיה עם אופי האינפוט. 

באג מעצבן בפייסבוק. 

אני מנסה לנתח גם את זה אבל לא בטוח מאיפה להתחיל. אולי מכך שהחלטת שהבאג בפייסבוק הוא מעצבן, ולא רק אותך. למעשה, אתה נשמע כל כך בטוח שהבאג מעצבן את כולם ללא יוצא דופן באופן קולקטיבי, שהתואר "מעצבן" (באופן אירוני, זה בדיוק מה שאני, באופן אישי ולא קולקטיבי חושב עליך) תקף מבחינתך להיחשב כעובדה. אותי, אגב, הבאג דווקא די שיעשע.

באותה מידה ש"ג'וק פיכסה נמצא מת מתחת לכיור" היא לא כותרת טובה. יש אנשים שלהם ג'וק מת הוא לא פיכסה. יש אנשים שאוכלים ג'וקים מתים. אני יודע, פיכסה, נכון? 




בעודי חוזר אחורה בזמן למצוא את תאריך הפטירה של העיתונות. אני רוצה לספר פה על כתבה שפורסמה באתר גלובס בספטמבר 2011, ואשר נתקלתי בה רק לפני שבועיים. למעשה, מה שגלובס עשו זה לקחו פוסט של בלוגר חובב כלכלה ופרסמו אותו מילה במילה ככתבה של גלובס. קרדיט הכתבה? על שם "שירות גלובס". לא אעסוק פה בתוכן הפוסט אלא רק במשמעויות של פרסום בלוג ככתבה בעיתון. 

לבלוגים אין את אותה אסמכתא ש(אמורה להיות) לעיתונים. בלוגים הם לפעמים מקור מעולה למידע, אבל ערך האמינות של בלוגים לא (אמור להיות) שווה לעיתונים. בלוגרים אולי יכולים להיות מעורבים בהתרחשויות בעולמות עליהם הם כותבים, אבל הם לא מחוייבים לפרסם התנצלות אם יטעו במידע, הם לא מחוייבים להצגת מקורות לציטוט, הם לא כפופים למועצת העיתונות או השתתפו מעולם בוועדת העורכים של העיתונים היומיים. פרסום בלוג במהדורה אלקטרונית של עיתון היא בעצם הורדת אחריות מהעיתון על אמינות הדברים ופרסומם פשוט כ"היי תראו מה מצאנו".


הכל נובע הרי מ-2 היבטים שמאפיינים את עידן התקשורת הדיגיטלית: 
א. כמות התוכן - בניגוד לעיתון מודפס עם מקום מוגבל או מהדורת חדשות טלוויזיונית של חצי שעה, באתרי האינטרנט הללו אין בעיה של מקום לפרסם את כל מה שקרה אתמול בעולם, ואז פשוט להעניק קדימות לדברים שהם רואים כחשובים. יותר תוכן אומר שיש יותר סיכוי שייכנסו לאתר שלך ואז יותר כסף מפרסומות. כשהמטרה היא לזרוק אלפי חכות לתוך אגם בתקווה שאיזשהו דג ייתפס, אי אפשר לצפות שכולן יהיו איכותיות. אתרים הופכים להיות ספאמרים מודרניים לנגד עינינו ואף אחד לא עושה Block sender. 
ב. מהירות העדכון - אפרופו חכות, למי בערוץ הספורט יש זמן לחכות, לראות אם יש לנו מקורות רלוונטיים אותם אפשר לצוטט, לפני ש-One יעלו קודם עם אותה ידיעה (שבינינו, כנראה פשוט נקראה על ידי מישהו במערכת באתר רכילות ספורט כלשהו). צריך לפרסם כאן ועכשיו. אותו דבר לגבי הבאג המעצבן בפייסבוק. האם בגלל המהירות בה דברים קורים ברשת, היה זמן לעורך לראות את זה? אני מאוד מקווה שלא, כי אני מעדיף לחיות בעולם בו עורכים לא רואים ידיעות מאשר מאשרים ידיעות גרועות. ובהקשר זה, למה יומיים אחר כך, הכותרת עדיין לא שונתה? כנראה שזו רמת גריעות שאפילו לא ניתן להאשים את המהירות בה.