יום שני, 2 בדצמבר 2013

תגובה לפוסט מבלוג אחר שעצבן אותי מספיק כדי להעיר את הבלוג הרדום שלי



היי מורן, 
את כנראה לא תקראי את הפוסט שלי. זאת מאחר ואת נגד זה שטבעונים מנסים להטיף את האידיאולוגיה שלהם. באופן תמוה זה לא מפריע לך לכתוב פוסט בנושא ולהטיף את שלך. אבל על הסתירות בטקסט שלך אני עוד אדבר, על הסיכוי הקלוש שתקראי, על הטיפה פחות קלוש שמישהו אחר יקרא, ועל הסיכוי הוודאי שאני אפרוק את התסכול שאני חש כרגע. 

אעשה זאת בשיטה המקובלת בעיקר בפורומים זרים, אני מחבב אותה. זה אומר שאני לא אתייחס לטקסט שלך בצורה כללית ואמורפית, אלא ספציפית לטענות. בצורה של ציטוט-תגובה. מן הסתם לא אשחזר את כל הטקסט שלך, אבל כשאקח ציטוטים, אני מבטיח לא להוציא אותם מקונטקסט. 

מתחילים.  

"אז זהו, שלא הכל בעולם שייך להאם האוכל שלי נשם לפני שהוא הגיע אליי לצלחת או לזה שיכול היה לצאת ממנו אפרוח אם זו שהטילה אותו בכלל הייתה פוגשת פעם תרנגול חתיך ומבצעת בו את זממה" 

נכון, לא הכול בעולם שייך לזה (קצת קשה לי להתעלם גם מהניסוח הלקוי, מה זה אומר שהעולם שייך להאם...?) אבל מכירה את הציטוט הזה של גנדי (האמיתי) על כך שגדולתה של אומה נמדדת ביחסה לבעלי החיים? מה שהוא מנסה להעביר זה שהתפיסה הזו, שהפכה להיות מקובלת ולגיטימית בעולם המודרני, שבעלי חיים כאן כדי לספק את צרכינו הבלתי נשלטים רק כי לך יש סף שליטה מאוד נמוך – היא שקרית. הרעה הזו היא בעוכרינו. זה חיידק שאנחנו שומרים ומטפחים ביומיום, שגורם לנו להיות טולרנטים כלפי סבל, רצח ושיעבוד. טוב, אני אתקדם בינתיים כי אנחנו עדיין לא בנקודה הזו שתפנימי. 

"אני אגיד את זה במובנים שלי: או שחינכת את הילדה שלך, או שהיית עסוקה בהפגנות ואירועי קעקועים המוניים ושכחת מה יותר חשוב ממה" 

אם המובנים שלך הם יצירת דיכוטומיה שקרית, שנובעת מחוסר היכרות שלך עם הנפשות הפועלות. אז באסה. לא כך עובדים טיעונים. לא טיעונים טובים בכל אופן. 

"בדומה לדתות וכתות חדשות, שעולות חדשות לבקרים לאורך ההיסטוריה על סדר יומם של בני האדם, גם זו כת חדשה, מיסיונרית בטירוף, וטירוף זו ה-מילה: היא כפייתית, אלימה,מתחפשת ליפת נפש ובלתי סבירה. ועם בלתי סבירים לא מקיימים משא ומתן" 

מעניין אותי מה דעתך על פמיניזם בראשית דרכו, על תנועות זכויות האדם של שנות השישים, על המאבק בגזענות בארה"ב, על הפגנות הסטודנטים באירופה ב-68, על תנועות של שוויון זכויות ללהט"בים. כולן תנועות חדשות, כולן מסיונריות (שם גנאי בלתי מוסבר ל"מפיצות מסר"), וכולן התחלקו ל"מתונים" ולכאלו שגרסו שצריך יותר מפלאייר וחיוך כדי להעביר מסר, הכי חשוב זה שכולן העבירו מסרים שלא הרבה זמן אחר כך, נחשבים מקובלים ופופולריים בעולם המערבי. לא בזכות אנשים כמוך שפוחדים משינוי. אנשים שקשה להם להתמודד עם טיעונים טובים אז הם תוקפים את אופן הטיעון ואת הזכות לטעון. אנשים שאם תוכיח להם שהם טועים, זה יגיד שהם לא מוסריים, וזאת ריאליזציה קשה, אז אל תגיד לי את זה. 

"אני יודעת, יש אנשים טבעונים אותנטיים, שעניינם הוא עניינם בלבד, וצלחתם אינה גורעת מצלחתי, ואנחנו יכולים להיות חברים ממש טובים, הם ואני, ממש כמו שיש לי חברים שומרי כשרות שיכולים לחיות עם זה שאני דווקא מעדיפה שינקן בכריך שלי, כמו שלי לא מפריע שחברים טבעונים אוכלים לידי קרקר יבש ומרעיש שעשוי מכל מיני תחליפי אוכל"

שניה רגע, יכול להיות שאמרת טבעונים אותנטיים? ברור לך שההגדרה לטבעונות היא כאלו שלא צורכים מזון מן החי, ולכן אותנטי הוא כל מי שאכן מתנזר מכך. אותנטי זה לא מי ששומר את דעותיו לעצמו. אם תחשבי על זה לעומק, ולא רק לגבי טבעונות, מי ששומר את דעותיו לעצמו ומונע מעוד אנשים את הידע שצבר הוא הכול חוץ מאותנטי. עכשיו אפשר לעבור להשוואה המצחיקה שלך, ואני מקווה שאת מבינה למה היא מצחיקה, גם החרדי האדוק ביותר לא מאמין שאת פוגעת בזה שאת אוכלת חזיר באף אחד חוץ מעצמך (בהנחה שהוא בעד אכילת בשר, כמו בדוגמא שלך), כשטבעוני רואה אותך אוכלת בשר הוא מעכל את ההשלכה של פוסט-רצח שמתרחשת לו מול העיניים, ושקיבתך עומדת לעכל. ההבדל הוא בכך שאת לא משפיעה רק על עצמך, לתזונה שלך יש השפעה על העולם החיצוני. אם חיות צריכות למות כדי שתרגישי שובע, כדאי שתקבלי את זה שיש לי זכות להתעצבן, בשמן של אלו שאת קולן את יכולה להשתיק בקלות יתרה. 

"אני גם נגד ניסויים לא הכרחיים בבעלי חיים ומעדיפה שהמגדלים והשוחטים ינהלו את העסקים שלהם במינימום סבל לגידולים שלהם" 

יש פה הצהרה על אי רכישת מוצרי קוסמטיקה שנוסו על בעלי חיים? סתם יעשה אותי מאושר לדעת אם זה נכון או לא

"אבל, (וזה אבל גדול…) אם אני לא אוכלת סטייק פעם ב.. אני מסוגלת לתת ביס בבנאדם ברחוב, ואת הסטייק שלי אני מעדיפה מדמם. ולפניו למנה ראשונה סטייק טרטר. ולקינוח קפה עם חלב מפרה. ועוגה עם ביצים. ותפוח בדבש בראש השנה. לא סויה. לא תחליף. לא "יש לזה בדיוק אותו טעם". וזה לא עומד להשתנות בגלגול הזה. תהרגו אותי בגלל זה?!"

תראי אני לא אהרוג אותך בגלל זה. אבל הפיסקה הזאת היא די הצהרתית, בואי נחכה לראות אם את מתכוונת גם לטעון משהו אמיתי. 

"הסבירים לא. אבל הטבעונים שאני מדברת עליהם הם אלה שאי אפשר לצעוד על המדרכה לידם בלי לשמוע זעקות שבר כי דרכת על נמלה. הם אלה שהילדים שלהם מגיעים אלינו לבתים והופכים את ארונות הכיבוד והממתקים בחיפוש אחר משהו שמותר להם לאכול ושאיננו עטיפת הניילון, שעליה כתוב שכן- יש שם חלב, או דבש, או ביצה- ואז מטיפים לילדים שלנו שהיה רצח בשביל מה שאנחנו נותנים להם לאכול"

את מתכוונת לחלוק על זה שיש רצח בשביל מה שאת נותנת לילדים שלך לאכול או שאת מתכוונת להמשיך להתעצבן על זה שהורים בדיוק כמוך מחנכים את ילדיהם בדיוק כמוך על אידיאולוגיות שהם מאמינים בהם בדיוק כמוך? למעשה ההבדל היחידי הוא שהם צודקים ואת לא. אבל אני סתם מתסיס עכשיו, בואי ניתן לך הזדמנות להוכיח שאת צודקת ואף פרה לא נרצחה בשביל הסטייק שלך.

"הטבעונים שאי אפשר יותר לסבול את הלגיטימציה שהם מקבלים הם אלה שצורבים על בשרם בברזל מלובן שלוש ספרות וחושבים שזה הופך אותם ליותר צודקים, או זורקים ראשי עגלים למזרקות בכיכר" 

זה לא מה שהופך אותם/אותנו ליותר צודקים, זה שיטה להעברת מסר. את צריכה להחליט אם את מתווכחת עם מסר או עם השיטה כי זה די מבלבל בינתיים

"הטבעונים שאני מדברת עליהם הם חבורת אנשים אלימים"

רצחו אותך? אנסו אותך? שיעבדו אותך? כלאו אותך? השתמשו בעורך כדי להכין תיקים וחגורות? אם לא, אז אני די בטוח שהם פחות אלימים מאלו שעושים בדיוק את אותם דברים. האם אלימות כלפי חיות איננה אלימות? אשמח לשמוע למה את חושבת כך. 

"אז וואלה, לא שכנעתם אותי שאתם יותר טובים ממני"

לא ניסינו לשכנע אותך שאנחנו יותר טובים ממך, אני לא מספיק מכיר את כל המכלול שמרכיב אותך. אני כן אנסה לשכנע אותך שבהיבט של יחסינו כלפי בעלי החיים, הדרך "שלנו" (תראי אותי, גרמת לי לדבר גם על טבעונים כמקשה אחת חסרת אינדיוידואלים) נכונה וצודקת יותר.

"נתחיל בזה שאני נותנת לילדות שלי את הזכות לבחור מה הן רוצות או לא רוצות לאכול, ומקפידה להנחיל להם את התפיסה שכל אדם רשאי לנהוג כטוב בעיניו, ולא דוחפת להם לראש אידיאולוגיה שאיננה שלהם."

את גם לא נותנת לילדים שלך לבחור מה לאכול, את מכינה להם מה שהם מכירים והם מכירים את מה שאת מכינה להם. אל תיתממי, ילדים אינם נולדים עם ידע מוקדם על העולם. אם יש בשר בבית, ילדים לרוב (בתור אחד שעבר לטבעונות רק בגיל 26, אני מאוהב למוות באלו שמבינים את הפגיעה בבעלי חיים לבד בגיל מוקדם, אבל זה חלק קטן מאוד מהאוכלוסייה) יבקשו אותו. אהבתי את זה שבאותו משפט הצלחת לכתוב שאת גם מספקת להם בחירה עצמאית וגם מנחילה להם תפיסה. שום סתירה, הא? 

"אלימות, היא אלימות, היא אלימות. כמוה גם כפייה, כמוהן גם הטענה לבעלות על מוסר וצדק."

כן אבל אלימות בעלת נזק מינימלי (כמו הטפה או טענה לבעלות על מוסר) היא לא שווה לאלימות בעלת נזק גדול כמו רצח, אונס או שיעבוד, נכון? זה כמו שצריך לפרוץ לבית ולעצור רוצח. שוטרים מפעילים קצת אלימות כלפי הרוצח בעת המעשה כדי למנוע הרבה אלימות בדמותו של רצח נוסף. שוב פעם דיכוטומיה מעוורת. 

"בגלל זה לא הקשבתי ל‘הרצאה הכי טובה ששמעתי‘ של גארי מה-שמו, ממש כמו שאני לא צופה ברני מה-שמו בכוכב הבא – לא כי אני לא סקרנית מה כבר יכול לגרום להמונים הלא סבירים למחוא להם כפיים באמונה עיוורת- אלא משום שאני לא מוכנה להיספר ברייטינג ההולך וגובר של הטפת הסחי הזו שמפלסת את דרכה אל הפריים טיים, או המיינסטרים בתחפושת של מוסריות וערכים"

נו באמת, איך את לא מכירה את שם המשפחה של רני רהב? וגם אם לא, כתבת פה פוסט כל כך מושקע, לא שווה להוסיף איזה תחקיר קטן בגוגל ולבדוק? רגע, או שאת כן מכירה ואת סתם עושה מניפולציה רגשית כאילו הוא כלום ושום דבר... טוב, זה לא מעניין.. מה שכן מעניין זה הנסיון שלך בתעתועי מילים לגרום לנו לא לשים לב שמה שכתבת פה בעצם יכול להסתכם ב"אני לא שומעת הרצאה שיכולה לשנות את דעתי כדי לא לתרום לדעה שאני לא תומכת בה כי אני לא מוכנה להיחשף לחומרים שעלולים לשנות את דעתי". תחזרי על המשפט הזה 3 פעמים ותגידי לי אם הבנת למה זה fucked up

"הטבעונים המיסיונרים הם כמו החרדים ששורפים חנויות לא כשרות בלב תל אביב, כמו ההמונים שמנפצים חלונות ראווה של יהודים באירופה, כמו התנועות הנוראיות הפועלות ברחבי העולם נגד הפלות, הם כמו כל אותם מיעוטים בשולי החברה שמוכנים לנהוג אלימות במי שאינו מסתכל על המציאות דרך אותם משקפיים שממסגרים את עיניהם"

יש הבדל והסברתי אותו. פעמיים. 

"אני מדברת על אנשים שאיכשהו תמיד בטוחים שהם שליחיה של האמת החסודה והזכה עלי אדמות, כאילו אין מקום ליותר מדעה אחת או זכות קבועה בחוק להיות שונה ושווה"

נשמע בדיוק כמו מישהי שתכתוב פוסט ארוך זועף נגד טבעונים מבלי לצפות בהרצאה של שעה מחשש שהיא תמצא הגיון בדיעה מנוגדת 

"אני מדברת על אנשים שממלאים לי את הפיד בפייסבוק בסרטונים של חזירים שנבחרים ישירות מהדיר אל הצלחת כמוצאים להורג, או על כרזות שבהן הורים מובילים את ילדיהם כצאן לטבח בערימת חרא של פרות לצד עגל לבן תם מראה, או על אלה שלא מחנכים את הילדים שלהם ושולחים אותם לבתים של חברים וכשהוריהם של אלו לא מוכנים להסתדר עם החרא שהם בישלו הם שולפים לעומתנו " או שהיה רצח או שלא ", כאילו שלפו ג‘וקר מהחבילה. אני מדברת על אנשים שהם בעיני עצמם המוסר בהתגלמותו כי הם חסים על פרה, אבל מוכנים לאכול אדם חי אם הוא לא מסכים איתם"

עד המשפט האחרון תיארת פעולות שאני מעריץ. תיארת לוחמה עבור אידיאולוגיה שעדיין בדעת מיעוט, שדורשת זמן והקרבה. תיארת הרבה אנשים שאני מעריץ, כולל האמא שהשמצת בפסקה הראשונה. במשפט האחרון תיארת משהו קצת לא הגיוני. אני אשמח לקבל נתון סטטיסטי על כמות טבעונים שאכלה אדם שלא הסכים איתם. 

"אז תעשו לכולנו טובה, תאכלו מה שאתם רוצים, אל תאכלו מה שאתם לא רוצים, או שתצומו, או שלכו תמותו מבחינתי… זה לגמרי בידיים שלכם. אבל צאו לי מהתחת וצאו לי מהצלחת, הפרה שלי מתקררת!"

נאכל מה שאנחנו רוצים. לא נאכל מה שאנחנו לא רוצים. נצום אם אנחנו רוצים ונלך למות אם זה מה שאנחנו רוצים. הקו המנחה שלנו הוא פגיעה באחרים. אנחנו מעדיפים להימנע מכך. לא רוצה להיכנס לך לצלחת אבל קשה לי להתעלם מכמויות הדם שנשפכות שם. 

יום שבת, 8 ביוני 2013

מהפכה - חלק 1 - בגנות הפסימיות. מכתב.

מהפכה
מאמר ב-3 חלקים
חלק 1 - בגנות הפסימיות – מכתב

עבור: אידיאליסטים,
זהו מכתב עבור אידאליסטים, עבור מהפכנים. מכתב עבור בעלי ראשים פתוחים וחושבים חוץ קופסתיים. מכתב לחיזוק אופטימיסטיים ולהשפעה על פסימיסטיים. זה מכתב שנכתב על ידי ציניקן וריאליסט, שמתחיל למצוא ריאליזם באופטימיות. ולהיפך. אני במצב רוח מלחמתי ואני יוצא לקרב. אני רוצה את כולכם איתי. 

קפיצה אחורנית בזמן האחרון, אני שם לב לשינוי בתדרים בהם דיונים סביבי נערכים. בעוד מרבית הדיונים עדיין סובבים סביב נושא מסויים או שאלה, לאחרונה, וכנראה כתוצאה ישירה משיפור ביכולות הרטוריות שלי, או ביכולות שלי להקיף עצמי באנשים שחושבים כמוני, אני לא יכול שלא לשים לב לעלייה בכמות הדיונים בהם ישנה הסכמה כללית המקיפה את השאלה שעל הפרק. אז, כמעט תמיד, יציץ ראשו המכוער של הפסימיזם ויגרוס: "אבל מה כבר אפשר לעשות?" או "זה לעולם לא ישתנה".

"לעולם?"
חברים יקרים, אנחנו חיים בתקופה מדהימה. הכי מדהימה בהיסטוריה. העולם משתנה בקצב מהיר, היום, יותר מאי פעם. אינני מדבר על שינויי אקלים או טכנולוגיה, אלא על הדרך בה תושבי כדור הארץ חושבים. גלובליזציה, שיפור ניכר באמצעי הפצה, ועלייה ברמת ההשכלה, הם רק חלק מהגורמים לכך ששנת 2013 שונה תפיסתית משנת 1913, הרבה יותר מכפי ששנת 1013 שונה משנת 913. אדם שנולד במאה ה-14, סביר כי לא זכה לחזות בשינוי תרבותי בימי חייו. מה שהיה מקובל חברתית כשהיה ילד, עדיין מקובל חברתית גם כשהמוות השחור התדפק על דלתו. כיום, ובהסתכלות על 150 השנים האחרונות, חווינו מהפכות בקצב מסחרר. זכויות אדם, הומוסקסואלים, נשים, זכויות שוות לשחורים בארה"ב. שיחקנו בין קומוניזם וקפיטליזם והשתעשענו עם סוציאליזם. עברנו מהתבוללות של יהודים באירופה לרצון להשמדתם המוחלטת, משם לתחושות אשמה והתנצלות ובחזרה לגילויי אנטישמיות. אז בהנחה ששם העט שלכם הוא לא "אורוול" ובהנחה שאין לכם בכלל שם עט, כדאי שתשיגו לעצמכם שם עט. ותתחילו להיות קצת יותר צנועים בנסיונותיכם לחזות את העתיד. לא 50 שנים קדימה. לא 100 שנים קדימה. בטוח שלא לעולם.

ציטוט לא מדוייק של גנדי לא מהטרנספר
יש ציטוט מפורסם שהולך בערך כך: "הייה השינוי שאתה רוצה לראות בעולם", מהטמה גנדי... לעולם לא אמר את זה. אבל הוא כתב משהו דומה. וזה מתורגם על ידיי לעברית בערך כך:

"אין אנחנו אלא מראה של העולם. כל הנטיות המוצגות בעולם החיצוני, ניתן למצואן בעולם הגוף שלנו. אם נוכל לשנות את עצמינו, נטיות העולם ישתנו גם הן. כאשר אדם משנה את טבעו, כך משתנה יחס העולם כלפיו. זוהי התעלומה השמיימית. דבר נפלא ומקור האושר שלנו. איננו צריכים לחכות על מנת לראות מה עושים אחרים"

לא סתם ציטוט יפה. הוא נושא עימו מסר אופרטיבי. שיטת פעולה. המסר שלך לא מרחף בחלל ראשך. הוא מהדהד בין סוביבייך בכל פעם שאתה מספר את הסיפור שלו. הוא כמו חיידק. הוא מדבק, משתנה, עובר מוטציות. הוא עלול להדביק את העולם. הוא עלול ליצור שינוי קטן אבל מספיק גדול. מספיק גדול כדי ליצור את השינוי הבא שיהיה קצת יותר גדול. אני תמיד מדמיין אבן נופלת באגם ויוצרת סדרת עיגולים הולכים וגדלים. הקרקע מוכנה עבור כל האנלוגיות המבלבלות של אגם, חיידקים וקרקע ורכבות מונעות פחם שכבר יצאו מהתחנה ואתם מוכרחים לקפוץ עליהן באחד הקרונות שמשיאים שקי קמח ואורז. כי שינויים מתרחשים בעולם בזמן שאתם מבזבזים זמן בקריאת גיבובי המילים הבלתי קוהרנטים שלי. וחוץ מזה, אל תהיו גירסא מודרנית של אלו שהחזיקו עבדים רק כי הם היו בטוחים שכל הקטע הזה של שחרור מעבדות הוא טרנד חולף. אתם תרגישו רע עם עצמכם בשלב כלשהו. אולי כשהנכדים שלכם יישאלו אתכם על התמונה המוזרה הזו באלבום המשפחתי.

יום שבת, 17 בנובמבר 2012

שאלות ולינקים ופטריוטיות ושאלות נוספות

12Friends shared a link
 Palestinian legal adviser gets owned by Fox News

אוקיי, 12 חברים, כולל כמה כאלה שאני ממש מעריך. בוא נצפה בזה.

2 דקות ו-44 שניות אח"כ

מה קרה כאן עכשיו? למה אתם חושבים שידו של השדר על העליונה? כי הכותרת אומרת כך? למה כולם רעבים לחלוק עם חבריהם את הסרטון הזה?

בואו ננתח אותו.

3 ימים לאחר תחילת מבצע עופרת יצוקה, דיאנה בוטו, עורכת דין קנדית-פלסטינית ויועצת משפטית, מתראיינת בפוקס ניוז אצל גרג ג'ארט. את מה שמתרחש אתם יכולים לראות בעצמכם. ג'ארט טוען שהתקיפה הישראלית היא תגובה לטילים של החמאס. בתגובה בוטו עונה שהחמאס יורה טילים כתגובה לתקיפות חוזרות ונשנות של ישראל. ג'ארט ממשיך ואומר שהחמאס מאחסן חומרי לחימה באיזורים צפופי אוכלוסין ובכך מסכן את תושביו. בוטו משיבה כי הוא טועה והוא מעולם לא היה שם. ג'ארט מרוצה מאין כמותו מההרמה להנחתה שבוטו כרגע נתנה לו. הוא מספר כי הוא היה בישראל וברצועה, נפגש עם טרוריסטים, וחותם את השידור כמנצח.

למה זה לא בסדר?

התרגלנו כל כך. אנחנו לא יודעים יותר טוב מזה.

על מה היה הויכוח? הויכוח היה על שאלת "מי התחיל" או בשידרוג מסוים ברשותכם "איזה צד אשם?"

לא בוטו ולא ג'ארט הציעו איזשהו מידע חדש לפיתרון השאלה. שנת 2001 היא השנה הראשונה בו התחיל השימוש ברקטות קאסם. אך היא לא הוזכרה על ידי ג'ארט. כמות הקסאמים שנחתו ב-8 (ינואר 2001 עד דצמבר 2008) השנים הללו לא צויינה ולו פעם אחת. אף צד לא הראה נתונים, טבלאות או עובדות. זה היה מילה שלה מול מילה שלו.

גם בשאלת השימוש בשטחים מאוכלסים אין הוכחות, נתונים עבודת שטח. מה זה משנה? בוטו השתמשה בפנינה לה ג'ארט חיכה. "אתה לא היית שם – אתה לא יודע". אבל הוא יודע. הוא יודע שהוא היה שם והוא יודע שהיא לא יודעת שהוא היה שם. ולכן הוא חיכה. הדג קפץ לחכה. רק לגלגל אותו פנימה.

בוטו טעתה, אבל לא בזה שהיא לא ידעה שג'ארט היה שם, אלא בזה שהיא בכלל העלתה את הנושא. מה זה משנה? למה זה רלוונטי? אם להיות ברצועת עזה משמע לנצח בויכוח, לא היה קונפליקט מלכתחילה. אם להיות בישראל זה כל מה שצריך בשביל לדעת מה קורה כאן, לא היה ימין ושמאל. רק ימאל או שמין. אם הייתי חייב לבחור מפסיד, זה היה ג'ארט. שניהם לא הגיעו לפואנטה באופן שווה. שניהם לא השתמשו בעובדות או נתונים להציג את עמדתם. ג'ארט, לעומת בוטו, חתך את הראיון באמצע לשם פתיחת שמפניות והלקאת פיניאטה. הוא מנע כל אפשרות קלושה ליצירת דיון.

אני לא מביע עמדה בפוסט זה לגבי הסכסוך. הסכסוך שלי כאן הוא עם הרטוריקה הבעייתית. יש לי סכסוך היסטורי עמוק עם רטוריקת עדר בעת משבר. אין לי בעיה עם הפצת סרטונים, מאמרים, ממים וסטטוסים. אבל איפה התוכן? תראו לי תוכן.

4 Friends shared a link
ח"כ ערבי נזרק מאולפן טלויזיה

אוי זה חייב להיות טוב

2 דקות ו-39 שניות אח"כ

מה קרה כאן עכשיו? למה אתם מפרסמים את זה?

הנה סרטון עם אפילו פחות רלוונטיות.

ב-31 בדצמבר 2009, התראיין ח"כ ד"ר זחאלקה, יו"ר סיעת בל"ד והאיש עם הכי הרבה מירכאות בתיאור, בתוכניתו של דן מרגלית "ערב חדש". הספקנו לשמוע אותו אומר ש-1,400 ילדים נהרגו, ואת מר מרגלית אומר ש-8,000 קסאמים נורו, לפני שהדיון הפך לקריאות של "חצוף", "אפס" ו"מוסיקה קלאסית". ח"כ זחאלקה מוצא את עצמו מחוץ לאולפן ועוד קרוב ל-3 דקות מזמני שלא אצליח להחזיר לעולם.

למה לפרסם את זה? במה זה מועיל? איך זה משרת את מטרות ישראל?
חברים, אין פה כלום. אין שום דבר בסרטון ששווה לשמוע. שום נקודה הגיונית לא הועלתה. חבר כנסת בישראל ואחד מבחירי העיתונאים בארץ לא מסוגלים להחליף שתי מילים. לא מעניין אותם להראות לנו עובדות.

אנחנו בולעים את זה. מהופנטים לאקשן. מאושרים שהעיפו את הרשע. תתבגרו.

יש הסברה טובה. גם היא מופצת. תפיצו אותה. אבל לא כי היא שם, אלא כי אתם מסכימים איתה. לא הכל שחור ולבן. זה שאתם לטובת ישראל לא אומר להפיץ את כל מה שנראה מגניב. תהיו ביקורתיים כלפי דברים שאתם רואים. תעצרו את שיטפון החרא הזה שמציף אותנו. תראו מעבר לחוסר היכולת להתבטא שנצפית שוב ושוב במרחב הציבורי.

אני אסיים בדוגמא נוספת הרבה פחות פופולרית בתקופות של מלחמה. ואולי קצת אאזן לכם את תדמית השמאלני שבטח קטלגתם אותי בה.

אלדד יניב ו"ארץ חדשה" כבר הפיצו את כל 6 הפרקים שבסדרה האינטרנטית "השיטה" בבימויו של רני בלייר. למי שלא ראה, אלדד יניב מספר לנו סיפורים על התנהלות כושלת בדרגים הגבוהים ביותר. כל הפרקים מעוררים מחשבה, פרובוקטיביים, מרגיזים, גורמים לנו לתהות על תפקוד הממשלה. באף אחד מהם מר יניב לא מציג הוכחה לטענות שהוא מעלה. בימוי מותח. יציאות מפוקוס וחזרה. צללים. זום אין. זום אאוט. הכל יש. רק הוכחות לא.

אני לא אומר שמר יניב משקר. אבל אני אשמח לראות אותו מגבה את טענותיו. מרסלו טרוצי אמר בעבר בציטוט שקיבל הכרה כאשר קארל סייגן חזר אחריו כמעט מילה במילה: "טענות בלתי רגילות מצריכות הוכחות בלתי רגילות". אלו ימים בלתי רגילים.




יום שבת, 25 באוגוסט 2012

מודעות אבל*

*לא פוסט מצחיק (לכן אדאג שיהיה קצר) על מותה של העיתונות בעידן הדיגיטלי:

הערה מקדימה:
תסלחו לי שאני משתמש בידיעת ספורט על מנת להוכיח טענה, אבל תנסו להסתכל מסביבכם על מה שאני מדבר ותיווכחו שמדובר בטרנד הרסני יותר מביבר-מאניה. בהמשך הפוסט תהיה גם כתבה על פייסבוק ואחת על כלכלה שאני אתעצבן עליהן. 

היום בבוקר פורסמה ידיעה באתר האינטרנט של ערוץ הספורט אשר נשאה את הכותרת: "נורי שאהין יעבור לליברפול ביממה הקרובה. הכל סוכם". חדי העין מביניכם יבחינו כי מדובר בציטוט (המירכאות הופיעו גם בכותרת המקורית, זה שאני מצטט פה את הכותרת של ערוץ הספורט אומר שאני צריך להוסיף עוד זוג מירכאות? זה ייראה קצת מוזר, לא?). לכן, אצל חלקינו אמורה באופן אוטומטי להירקם השאלה בראש- של מי הציטוט? שהרי, זו תכלית הידיעה.

לאחר שכותרת המשנה איננה מספקת את המידע על כך, אנחנו נפנה אל הפסקה הראשונה בידיעה, אשר בה נכתב: "כך מדווחים באנגליה". אם לכם לא מפריע שאתר אינטרנט חדשותי מביא ציטוט בכותרת, ואחרי זה מסביר שהציטוט הוא של אנשים מסויימים באנגליה, הפוסט הזה לא בשבילכם (יש אחד משעשע על כל מיני מנהיגים גרועים בהיסטוריה). 

"כך מדווחים באנגליה" - לפני שאני משתלח בערוץ הספורט לחינם, בואו ננסה לפענח מה זה אומר. האם כך מדווחת העיתונות באנגליה? האם מדובר במישהו בעל סמכות כלשהי באחד המועדונים? או האם אוהד ליברפול שיכור מחוץ לאיצטדיון העוזרדים בווסט ברומיץ', שלא יכול היה להרשות לעצמו כרטיס כניסה? האם "כך מדווחים באנגליה" אומר שהדיווח צריך להיעשות על ידי אנגלי? או שמספיק רק להיות על אדמת אנגליה ולפלוט משהו כדי שיצוטט בכותרת של אתר חדשות שמתיימר להיות משהו?

לפחות יש לידיעה כתב שעומד מאחורי הציטוט שהביא. אפשר לפנות אליו בשאלה מאיפה הגיע הציטוט. אז מה אתר אומר? מאיפה הבאת את הציטוט מר מערכת אתר ערוץ הספורט. שם קצת ארוך לכתב, אלא אם כן שינית את שמך על מנת שיהיה קשה לאתר את המקור לכל החרא שאתה זורק.

טוב, אז נראה לי שהבהרתי כי ללא קשר לאמת שבציטוט (יכול מאוד להיות שנורי שאהין יסכם בליברפול ב-24 השעות הקרובות), אנחנו, כצרכני חדשות מאסיביים, חייבים ללמוד כיצד אנחנו מכריחים את העיתונים, בלי קשר לשאלה האם הם מודפסים או לא - לפעול על פי כללי אמינות. לשמור על רמה חדשותית גבוהה.




אז היינו ברמה חדשותית גבוהה. שלשום פורסם במאקו (הפעם על ידי צדיק לא אנונימי בשם שי רינגל) ש"באג מעצבן בפייסבוק מוחק לייקים ותגובות". גם כאן מדובר בכותרת ראשית של הכתבה, לא פחות. אין לי בעיה עם האינפוט האישי, שי (קצת בעיה עם זה שזה בכותרת אבל נו מילא, אי אפשר להגיד שאני מצפה להמון), יש לי כן בעיה עם אופי האינפוט. 

באג מעצבן בפייסבוק. 

אני מנסה לנתח גם את זה אבל לא בטוח מאיפה להתחיל. אולי מכך שהחלטת שהבאג בפייסבוק הוא מעצבן, ולא רק אותך. למעשה, אתה נשמע כל כך בטוח שהבאג מעצבן את כולם ללא יוצא דופן באופן קולקטיבי, שהתואר "מעצבן" (באופן אירוני, זה בדיוק מה שאני, באופן אישי ולא קולקטיבי חושב עליך) תקף מבחינתך להיחשב כעובדה. אותי, אגב, הבאג דווקא די שיעשע.

באותה מידה ש"ג'וק פיכסה נמצא מת מתחת לכיור" היא לא כותרת טובה. יש אנשים שלהם ג'וק מת הוא לא פיכסה. יש אנשים שאוכלים ג'וקים מתים. אני יודע, פיכסה, נכון? 




בעודי חוזר אחורה בזמן למצוא את תאריך הפטירה של העיתונות. אני רוצה לספר פה על כתבה שפורסמה באתר גלובס בספטמבר 2011, ואשר נתקלתי בה רק לפני שבועיים. למעשה, מה שגלובס עשו זה לקחו פוסט של בלוגר חובב כלכלה ופרסמו אותו מילה במילה ככתבה של גלובס. קרדיט הכתבה? על שם "שירות גלובס". לא אעסוק פה בתוכן הפוסט אלא רק במשמעויות של פרסום בלוג ככתבה בעיתון. 

לבלוגים אין את אותה אסמכתא ש(אמורה להיות) לעיתונים. בלוגים הם לפעמים מקור מעולה למידע, אבל ערך האמינות של בלוגים לא (אמור להיות) שווה לעיתונים. בלוגרים אולי יכולים להיות מעורבים בהתרחשויות בעולמות עליהם הם כותבים, אבל הם לא מחוייבים לפרסם התנצלות אם יטעו במידע, הם לא מחוייבים להצגת מקורות לציטוט, הם לא כפופים למועצת העיתונות או השתתפו מעולם בוועדת העורכים של העיתונים היומיים. פרסום בלוג במהדורה אלקטרונית של עיתון היא בעצם הורדת אחריות מהעיתון על אמינות הדברים ופרסומם פשוט כ"היי תראו מה מצאנו".


הכל נובע הרי מ-2 היבטים שמאפיינים את עידן התקשורת הדיגיטלית: 
א. כמות התוכן - בניגוד לעיתון מודפס עם מקום מוגבל או מהדורת חדשות טלוויזיונית של חצי שעה, באתרי האינטרנט הללו אין בעיה של מקום לפרסם את כל מה שקרה אתמול בעולם, ואז פשוט להעניק קדימות לדברים שהם רואים כחשובים. יותר תוכן אומר שיש יותר סיכוי שייכנסו לאתר שלך ואז יותר כסף מפרסומות. כשהמטרה היא לזרוק אלפי חכות לתוך אגם בתקווה שאיזשהו דג ייתפס, אי אפשר לצפות שכולן יהיו איכותיות. אתרים הופכים להיות ספאמרים מודרניים לנגד עינינו ואף אחד לא עושה Block sender. 
ב. מהירות העדכון - אפרופו חכות, למי בערוץ הספורט יש זמן לחכות, לראות אם יש לנו מקורות רלוונטיים אותם אפשר לצוטט, לפני ש-One יעלו קודם עם אותה ידיעה (שבינינו, כנראה פשוט נקראה על ידי מישהו במערכת באתר רכילות ספורט כלשהו). צריך לפרסם כאן ועכשיו. אותו דבר לגבי הבאג המעצבן בפייסבוק. האם בגלל המהירות בה דברים קורים ברשת, היה זמן לעורך לראות את זה? אני מאוד מקווה שלא, כי אני מעדיף לחיות בעולם בו עורכים לא רואים ידיעות מאשר מאשרים ידיעות גרועות. ובהקשר זה, למה יומיים אחר כך, הכותרת עדיין לא שונתה? כנראה שזו רמת גריעות שאפילו לא ניתן להאשים את המהירות בה. 








יום שישי, 2 בדצמבר 2011

המנהיגים הגרועים בהיסטוריה

הרי בפניכם מצעד קצר של שלושת המנהיגים הגרועים בהיסטוריה. אנחנו כאן ב WITD מגדירים גריעות של מנהיג במצעד זה לפי כמה רע שהוא עשה למדינה שלו, וחשוב שתבינו את זה כשלא תראו את אדולף היטלר מככב פה. אחרי הכל כשהוא עלה לשלטון ב-1933, האבטלה בגרמניה הייתה באיזור ה-30 אחוז, אחרי מלחמת העולם השנייה האחוזים היו אפסיים. בכל זאת, אם אנחנו כבר חייבים להתייחס - היטלר כן היה נכנס באיזור המקום השישי ברשימה, כי לגרום לדורות של גרמנים להרגיש לא נעים זה גם די גרוע. אני מחויב למינימום אמת היסטורית, הבנתם? אז הנה אנחנו מתחילים:

ובמקום השלישי.....
פול פוט 
אחרי קרב צמוד (ועקוב דם...הו, כל כך הרבה דם) עם צ'יאנג קאי שק הסיני, שסיים במקום ברביעי והמכובד, מגיע פול פוט למקום השלישי וזוכה במדליית ארד. הייתי מסביר לכם איך מבטאים את שמו על ידי העתקה לאנגלית, אבל אתם תבינו, וזה גם יהיה מצחיק יותר, אם אני פשוט ארשום שקוראים את זה פול פות. המנהיג הזה של קמבודיה הצליח במשך 4 שנות שלטון במדינה, בין השנים 1975-1979, לרצוח 1.7 מיליון מעמו, כשבצד השני של העולם בשנות השבעים אריק לא מצליח אפילו להשכיב את דונה. בסדר, הוא הצליח בסוף אבל לקח לו זמן, זה כל מה שאני אומר. 

מישהו עושה לו אצבע משולשת שמשתקפת בזכוכית?
  
ובמקום השני.....
יוסף ויסריונוביץ' ג'וגאשווילי סטלין
אין ספק, הבנאדם אגדה בתחומו. חזר מגלות בכלא בסיביר, רק כדי לעורר קצת מרידות קטנות של פועלים בגיאורגיה ובאזרבייג'אן, והופ - נשלח שוב לכלא בסיביר. כמו באטרס הבחור הזה. כמה שנים עוברות, מהפיכה בולשביקית- בלה בלה בלה- לנין מת. סטאלין מגלה לטורקיה את יריבו הגדול טרוצקי ב-1928. 12 שנה אחר כך,  כשטרוצקי בפאקינג מכסיקו, שוכב בסבבה שלו על החוף באיסלה מוחרס עם איזה מוחיטו או משהו כזה - סטאלין שולח איזה מתנקש והורג אותו. פייר, לא מניאק?      

סטאלין בן 24, ליידיז ;)

בני זונות לא סיפרו לי שמובמבר נגמר



עכשיו בקצרה כי אנחנו לא ערוץ ההיסטוריה ויותר מדויקים ממנו היסטורית, בין קולקטיביזם חקלאי שיצר רעב באיזורים הכפריים והמון אנשים מתו, עד ה"טיהורים הגדולים" של שנות השלושים. בין מחנות עבודה והוצאות להורג, המספרים מדברים על כך שסטאלין רצח בין 5 ל-60 מיליון מבני עמו. אנחנו נלך על 20, אבל גם נזכיר שזה תלוי מה אתם מחשיבים בני עמו. נסיים את החלק על סטאלין בסיפור שזיכה אותו בתואר "אב השנה": בנו יעקב, אשר היה קצין בצבא האדום, נלכד על ידי הגרמנים ב-1941. שנתיים אחר כך, הנאצים, אחרי התבוסה בלנינגרד, ניסו להציע עיסקת חילופי שבויים ולהחליפו תמורת גנרל פאולוס. סטאלין אז אמר: "לא אחליף חייל תמורת פילדמארשל". יעקב מת בכלא לא הרבה אחר כך, יש שאומרים שהוא נורה על ידי סוהר ויש שאומרים שהוא פשוט ניסה לטפס על הגדר החשמלית, שזה אפילו יותר נורא מ"נורה". בכל מקרה, שם את כל עניין ביבי-שליט בפרופורציות, לא? 

ובמקום הראשון.....
סקאר
רמה אחרת לחלוטין מכל האחרים כשזה מגיע ללהיות מנהיג גרוע. נתחיל מעלייתו האכזרית לשלטון. סקאר, אשר לא הרבה יודעים נולד בשם טאקה, שלח את הצבועים לארגן שעיטה של גנו במטרה לחסל את מופאסה וסימבה, אחיו ואחיינו. הם כמעט נחלצו כאשר מופאסה מצליח להציל את סימבה, אבל סקאר ללא בושה מפיל את אחיו הגדול היישר לתוך להקת הגנו השועטת. מופאסה צולל אל המוות שלו, סקאר מגלה את סימבה מחוץ ל-Pride Lands. 

להיות או לא להיות המנהיג הכי גרוע אי פעם?

כמו שראינו אצל סטאלין, להיות בנזונה למשפחה שלך אומר עליך הרבה, אבל הדבר הכי גרוע בסקאר, זה יכולתו לתפקד כשליט. בפחות משנתיים בשלטון, הוא הפך את ה-Pride Lands, שהייתה ארץ מופלאה עם ערך גבוה לנדל"ן ורבבות תיירים שמגיעים בקיץ, ארץ עם כלכלה משגשגת ואחוז התאבדויות מאוד נמוך של התושבים, ארץ עם קוד מוסר גבוה ומינימום ניסויים בבעלי חיים, חוץ מהאיפור הזה שכל הזמן נוסה על ראפיקי, אני חושב שזה היה על ידי ל'וריאל. את כל זה סקאר הפך לשממה, לארץ גוססת במשך פחות משנתיים. עכשיו, אני יכול להבין איך אפשר להרוג מיליונים מהתושבים שלך, אני לא מצדיק את המעשה אבל אני אומר שאני מבין איך באופן עקרוני יש אנשים שיש להם את היכולת הטכנית לעשות זאת. אבל איך לעזאזל אתה מצליח לגרום לנהרות להפסיק לזרום ולאגמים להתייבש? איך זה בכלל מצליח פאקינג לקרות? באמת... תסבירו לי איך זה אפשרי!




אתם יודעים כמה קשה זה להגיע למצב הזה תוך פחות משנתיים?????

יום חמישי, 1 בדצמבר 2011

עדכונים + סקר

1. ביומיים האחרונים היה סקר בצד ימין ששואל מהו הפרי האהוב עליכם. הנחתי שבעתיד, אוכל למצוא משהו רלוונטי לעשות עם המידע הזה עבור הבלוג. היום הבנתי שלא אוכל לעשות עם זה שום דבר פרודוקטיבי, אז פשוט אוכל את הפרי המנצח - מנגו (איזה כיף).


2. במקום הסקר הטיפשי אני הולך להוסיף סקר הרבה יותר ענייני - מה תרצו לראות בבלוג יותר? כמובן שבדרך כלל אני פשוט מפרסם מה שבא לי באותו רגע אבל ההכוונה לטעם שלכם תהיה מועילה ומשתלמת - תסמכו עלי. 

אפרופו טעם - המנגו הזה פשוט מעולה. 


3. האופציות בסקר יהיו (אפשר לבחור יותר מאחת):
א. אני מדבר על אקטואליה
ב. כתבות / המלצות מוזיקה
ג.  סיפורים קצרים / שירים
ד. שטויות שחולפות לי בראש
ה. הסברים על דברים שקורים

בטח שמתם לב לשלושה דברים:
1. שאין פה את מה "מיומנו של טבעוני" - אז הפוסט שהכי הרבה אנשים קראו עד עכשיו + טיקבקו לגביו, הוא עניין שאני אנסה פעם בשבוע לכתוב עליו, עד שיימאס או שלא יהיה לי יותר מה לכתוב - אז חבל שתבזבזו על זה קול - זה יהיה בכל מקרה. 
2. ש"הסברים על דברים שקורים" נשמע מעורפל, נשמע יותר כמו שטות שחלפה לי בראש. אז זה יהיה בעיקרון הסברים נחמדים ומשעשעים על תיאוריות או עקרונות שנוגעים לנו בחיי היום יום. לא דברים מורכבים מדי (בחיי שניסיתי 5 פעמים לקרוא בויקיפדיה על החוק השני של תרמודינמיקה ואני עדיין לא מבין אותו) אבל בהחלט דברים שאני מניח שיהיה לכם נחמד פתאום לדעת. 
3. שאני במצב רוח של רשימות.


4. (חזרנו לרשימה הכללית) אתמול ב- YNET פורסמה כתבה שכותרתה: "השמינייה צפויה לאשר את הפשרת כספי הרשות".
התקדמו יפה הילדים מאז שהפסקתי לראות את התוכנית בסוף העונה השנייה.

(דוגמא ל"שטויות שחולפות לי בראש")

יום רביעי, 30 בנובמבר 2011

A bug's life

כולם עושים מחוות עשור למותו של ג'ורג' האריסון, אז גם אני לא רוצה להישאר מחוץ להמולה, ומצד שני גם לא להשקיע יותר מדי בפוסט לזכרו. החלטתי פשוט לתת לכם פה את, בואו נאמר, שבעת השירים האהובים עלי שהאריסון כתב במסגרת פעולתו כחיפושית מן המניין. הפוסט מיועד בעיקר לחובבי חיפושיות שלא מעורים בכל עניין ה"מי כתב מה" ולמכורי חיפושיות שרוצים להתווכח איתי על הרשימה. בשבילכם אני אומר כך: הסדר הוא כרונולוגי. 

נתחיל מהשיר הראשון שהאריסון כתב עם הביטלס, שיר די בינוני האמת, אבל צריך לתת קרדיט למקום ממנו הכל התחיל. האריסון בעצמו לא אהב את השיר אבל הודה שהוא הוביל אותו לכתוב דברים טובים יותר. אפשר רק לקוות שאולי גם אותי הוא יוביל לפוסט עם כתיבה טובה יותר בהמשך. בכל מקרה, השיר הראשון של האריסון עם הביטלס מתוך האלבום "עם הביטלס". איך המשחק מילים מסתדר כל כך טוב? אל תטרידו אותי.

"Don't Bother Me"

אנחנו ממשיכים עם השיר הבא, הפעם האריסון כתב שיר לא רע בכלל, אפילו טוב. בנוסף ג'ורג'י בוי בפעם הראשונה מתפקד בקליפ כזמר ראשי. זה לקוח מתוך האלבום "Help", אתם שואלים למה עזרה? כי אני צריך אותך.

"I Need You"

אני לא אשקר, חשבתי לדלג על "Rubber Soul", אולי האלבום הכי לא מספיק מוערך של הביטלס, לא כי השיר שאנחנו שואבים מתוכו הוא לא טוב, אלא כי אני באמת רוצה להתקדם עם הרשימה הזאת. אבל יש לנו כאן שיר עם סטייל באמת מגניב. איך קוראים לו? נו באמת... זה רשום בכותרת, תחשבו בעצמכם.

"Think for Yourself"

לכל מי שמתנגד על היעדרם של איש המס והשיר ההוא עם הסטייל ההודי מתוך סרג'נט פפר שאין לי כל כך דרך לתרגם לעברית, יש אפשרות להגיב למטה. בינתיים השנה כבר 1967 והאריסון שכר דירה בהוליווד שזה המקום הכי מגניב להיות בו בשנה זו, חוץ מסן פרנסיסקו ולונדון. כנראה בגלל ששירים רבים של הביטלס נקראים על שם רחובות, גם הוא רצה שיר על שם הרחוב החדש שלו בהוליווד. האלבום הוא "Magical Mistery Tour" ואין לי דרך לעשות קישור מגניב לזה.

"Blue Jay Way"

ברוך שהגענו לזמן הזה, נדלג לנו על כמה חזירזרונים קטנים ונסיים עם שלושת השירים שכשאתה אומר "ג'ורג' האריסון" ומוסיף הסתייגות: "לא כזמר סולו" - עליהם אתה חושב. אז כרונולוגית אנחנו באלבום הלבן (הרבה יותר טוב מהספר הלבן). שיר שמארח את אלוהי הגיטרה של לונדון בשנות השישים (לפחות לפני שג'ימי הגיע) - אריק קלפטון. וכל זה קורה בזמן שאצלי בארון, הגיטרה שלי מיבבת בעדינות (כי אף אחד לא נגע בה שנתיים).

"While My Guitar Gentely Weeps"

נסיים במה שלדעתי הוא האלבום הטוב ביותר של הביטלס, וגם שם של רחוב (ואולפנים אבל זה פחות חשוב) - "Abby Road". נתחיל בשיר האהוב על חזאים מכל העולם, נכתב שבתקופה שהאריסון כתב את השיר הזה, הוא היה בתקופה של משבר קשה. קצת קשה להאמין לזה מאחר והאירועים שבגללם הוא כביכול היה במשבר הם:
1. הוא נעצר על החזקת מריחואנה - אתה מפורסם שנעצר על החזקת סמים קלים? לי לא עושים כלום על קצת מריחואנה ואני לא מפורסם עדיין! חוץ מזה, זה רק אומר שהיה לך מריחואנה אז כמה רע יכול להיות?
2. הוא עבר ניתוח להסרת שקדים - מה? זה שילדים קטנים עוברים? שמקבלים גלידה? 
3. הוא עזב את הביטלס זמנית - אוקיי יכול להיות קצת מבאס, אבל תמתין שנה... תראה מה זה מבאס.
אז הנה הוא כתב שיר יציאה ממשבר, שכפי שציינתי משמש גם חזאים כבר עשרות שנים, ופוטנציאלית יכל גם להיות אחלה פרומו לקומדיה ההיא של צביקה הדר... הנה באה השמש. 

"Here Comes the Sun" 

ונסיים בשיר באמת יפהפה, השיר האחרון ברשימה אבל מקום ראשון במצעד האמריקאי, היחידי של האריסון במסגרת הביטלס. אין מה להרחיב, פשוט שיר משהו משהו.  

"Something"